גיליון טכני . | . יציאת הסרט . | . דרושים . | . תקציר . | . מאת היוצר . | . תמיכה . | English – Francais
המכנה המשותף לארבעת החלקים
דודי, אח אמי, עזב את אלג'יריה בשנת 1961… הייתי בן 13.
ומאז לא הייתי בקשר, לא אתו, ולא עם בני משפחתו…
גם לא הלכתי להלוויה שלו, לפני 10 שנים… ובכל זאת אהבתי אותו.
לא אותו אפוא ביקשתי להחרים, אלא את המדינה בה הוא בחר…
ישראל.
מה עצר, במשך חמישים שנה, את היהודי האלג'ירי הקומוניסטי שהייתי?
בתי נאוול ביקשה להצטרף להרפתקה הזאת, והסכמתי.
היה זה מעין חוב שביקשתי להחזיר.
כיפור
משפחה נשכחת, יהודי אלג'יריה, גם הם נשכחים, לא הנחלתי דבר לילדיי, הסתגרתי בבורותי…
האם אוכל להיפטר מכל חטאיי?
כי הרי בכל הנוגע לישראל, בזאת אני מודה מיד, איני יודע דבר.
לא על העבר שלה, ולא על ההווה שלה.
מילה מסתורית ונשכחת, שחזרה תכופות בפיה של אימי,
פותחת בפניי לפתע את הדלתות "צ'ארבב"… (תשע באב)
חנוכה
מדוע העולם התעניין ועסק רק בפליטים הערבים?
באלג'יריה, בה חייתי עד לשנת 1993,
רק לאסון הערבי פלסטיני ניתן שם : "נכבה".
אך האין זה נכון שהעולם הערבי התנקה מכל היהודים שחיו בתחומו?…
ואם כך, האם לא הייתה רק אחת, אלא שתי נכבות?
בכל יום מעמיק הסדק בין מי שהייתי לזה שהפכתי להיות…
ואט אט מתגבשת לה משפחתי, שהייתה קודם לכן רק רוח רפאים…
האם מול קברו של דודי אזכה לסליחתו?
פורים
לפתע מתגנבת מחשבה אל מוחי שאף אם נערכו מעשי טבח בעמים אחרים בתקופה זו או אחרת,
בעם היהודי טבחו בכל התקופות.
האם קיים עוד עם אחד בעולם, הנמצא לכל אורך שנות קיומו במאבק למען קיומו?
אני מסרב לזנוח, מהר מדי, את חלום האחווה שלי,
ומחליט להמשיך במסע…
כשהגעתי לישראל, חשבתי שנושא השלום מפריע.
טעיתי.
בכל שטחי ישראל, מצפון לדרום, יהודים וערבים, לכל אחד היה פתרון משלו.
או דרך משלו לחיות את "הסכסוך" כפי שאומרים כאן…
פסח
ואולי האיבה שחשתי כלפי ישראל היה ניסיון להתחמק
מאותה מילה קצרה וכה קשה לביטוי : "יהודי"…
ואולי האנושות כולה סובלת מאותו קושי?
עם זאת, האם לא כאן עומדת לנגד עיני, אותה חברה מולטי-אתנית עליה חלמתי בהיותי באלג'יריה?
אותו עם-עולם יהודי, מיהו למעשה?
המסע שלנו ממשיך…
מסע רצוף סכנות…
האם לא אלך לאיבוד, עתה שאני משוחרר מכל אותם נרטיבים שעיצבו אותי?
ובתי נאוול, מה היא תעשה בכל אותה הנחלת מורשת מאוחרת?
האם רוחו של דודי תמצא מנוחה עתה שמצאתי את כל בני משפחתי?